התקנת מצלמות בבית משותף

התקנת מצלמות בבית משותף האם מותר? האם אסור? כיצד לעשות זאת?

בבתים משותפים, בייחוד בחדשים שבהם החלה נכונות של בעלי הדירות ו/או הנציגות להתקין מצלמות אבטחה. הרצון להתקין מצלמות אבטחה נובע מתוך רצון להגן על רכושם הפרטי ו/או המשותף ולדאוג לביטחונם.

הבעיה בהתקנת מצלמות בבית משותף

סוגיה זו מעלה שאלות, האם וכיצד ניתן להתקין מצלמות, שכן קיים חשש לפגיעה בפרטיות השכנים. ברצוננו לסקור ולו בקצרה, מספר סוגיות בהקשר זה וזאת בסיוע של פסיקה עדכנית.

הלכה פסוקה היא, כי באם בעל דירה מבקש להתקין מצלמה ברכוש המשותף, הרי שעליו לקבל הסכמה של האסיפה הכללית, ברוב רגיל, זאת בתנאי שאין פגיעה בפרטיותו של המיעוט.

ככלל, המיעוט יכול לטעון כי אומנם בעל דירה רשאי לעשות ברכוש המשותף שימוש יום-יומי רגיל ומתאים למקום, אך התקנת מצלמות ברחבי הרכוש המשותף, באופן שהן מתחקות באופן מתמיד אחר תנועותיו של בעל דירה בבית, בדרכו אל דירתו ומחוצה לה, אינה עולה בקנה אחד עם הגדרת השימוש המותר ברכוש המשותף, ללא הסכמת בעלי הדירות.

החוק והפסיקה

סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981, מורה כי: "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו." לפיכך, "פגיעה בפרטיות" הינו מונח שנבחן כל מקרה לגופו, כך למשל באם המצלמה מכוונת לפנים דירה או שטח הנמצא בשימוש ייחודי של בעל דירה, ניתן לראות זאת כפגיעה בפרטיות.

אם המצלמה מכוונת לחצר הבניין, הרי שאז יש לכך שני אספקטים: האחד, באם התקנת המצלמה הינה בכדי להגן על רכושם המשותף של בעלי הדירות, אין בכך בהכרח פגיעה בפרטיות. השני, כיוון מצלמה לרכוש מסוים של בעל דירה, כגון חניה פרטית יכול להיחשב כפגיעה בפרטיות.

מסקירת פסיקה בנושא ניתן ללמוד, כי במקרים בהם בבסיס הכוונה וההצדקה להתקנת מצלמה בשטח משותף עומד רצון כנה להגן על רכוש וקניין משותף ו/או פרטי של אחד הדיירים, וכל עוד אין פגיעה מהותית בפרטיות הדיירים, התקנת המצלמה תותר ותאושר אף ברוב רגיל (51%) של דיירי הבניין באסיפה הכללית.

במידה וישנה פגיעה מהותית בפרטיות מי מהדיירים, תתאפשר התקנת המצלמה בהסכמת הדייר הנפגע מההתקנה כאמור. במקרה בו ישנה פגיעה ממשית של מי מהדיירים וזו ניתנת להוכחה, גם הסכמת רוב הדיירים לא תוכל לחייבו לסבול ולשאת בפגיעה בפרטיותו האישית על גבו לצורך הגנת הרכוש המשותף ו/או רכוש של דייר ספציפי.